פסק-דין בתיק ב"ל 5364-09

רקע כללי

1.    ביום 5.7.09 הודיע פקיד התביעות של הנתבע לתובעת על דחיית תביעתה להשלמת הכנסה בהסתמך על סעיפים 5 ו- 9 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א - 1980 (להלן: "החוק").

במסגרת הודעת הדחיה הודיע פקיד התביעות כי סיבת הדחיה היא - בעלות או שימוש של התובעת ברכב.

2.    התובעת קיבלה השלמת הכנסה בפועל עד לחודש 1/09, כאשר בחודש 2/09 היא הגדילה את היקף העסקתה והודיעה על כך לנתבע. בהתאם להודעה זו הפסיק הנתבע לשלם לה השלמת הכנסה וזאת החל מחודש 2/09.

3.    ביום 23.2.09 זומנה התובעת לחקירה במשרדי הנתבע.

התובעת העלתה בכתב התביעה, טענות שונות כנגד תנאי החקירה שגרמו לה לטענתה להשפלה ולחרדה כפי שיפורט בהמשך.

4.    בעקבות חקירתה קיבלה התובעת הודעת דרישה מהנתבע להשבת סך של 19,909 ש"ח בשל גמלה ששולמה לה שלא כדין בעבור השלמת הכנסה החל מחודש 2/07 והחל מחודש 5/08, וזאת בשל "בעלות/ שימוש ברכב".

בעקבות זאת הוגשה התביעה שבפנינו.

5.    לאחר הגשת התביעה וביום 17.1.10 הוגשה לבית הדין תעודת עובד ציבור אשר נערכה על-ידי הגב' חדוה מעודד שרעבי, עוזרת ראשית גמלאות במחלקת זקנה ושארים בסניף הנתבע ברמת-גן. במסגרת תעודה זו נכתב כי זכאותה של התובעת להשלמת הכנסה נדחתה בתקופות השונות מהסיבות הבאות:

§        בתקופה שמיום 1.2.07 ועד ליום 30.11.07 נדחתה התביעה עקב שימוש ברכב.

§        בתקופה שמיום 1.12.07 ועד ליום 30.3.08 נדחתה התביעה עקב הכנסות גבוהות מתמיכה כספית.

§        בתקופה שמיום 1.4.08 ועד ליום 30.4.08 נדחתה התביעה עקב אי התיצבות לשרות התעסוקה.

§        בתקופה שמיום 1.5.08 ואילך נדחתה התביעה עקב שימוש ברכב.

6.    התובעת הגישה לבית-הדין תצהירי עדות ראשית שנערכו על ידה ועל-ידי שני בניה: מר ניר עיני ומר חזי עיני, כדלקמן:

במסגרת תצהירה התיחסה התובעת לנושא התמיכה הכספית הנטענת בציינה כי עד 4/08 התגורר עימה בנה - ניר עיני אשר נהג לתת לה כסף בגין דמי מחייתו, וזאת משנת 2006 עת החל הבן לעבוד בקביעות. לדבריה, הכספים שקיבלה מבנה ניר לא היו אלא החזר הוצאות מחייתו ולא כספי תמיכה, כאשר בחודש 4/08 עזב ניר את ביתה והפסיק לשלם לה החזר בעבור הוצאות.

בנה של התובעת, ניר עיני, תמך אף הוא בגרסה זו במסגרת התצהיר שנערך מטעמו.

אשר לנושא השימוש ברכב - מסרה  התובעת בתצהירה כי לבנה הבכור, חזי עיני היה רכב מסוג הונדה שנת 1994, נפח מנוע 1600 סמ"ק (להלן: "הרכב") אשר היה בשימושו של בנה הצעיר, ניר ולכן חנה ליד ביתה בתקופה הרלבנטית עת שניר התגורר עימה. לדבריה, את כל הוצאות הרכב, כולל הוצאות הביטוח, שילם חזי.

 עם זאת, הודתה התובעת כי היא השתמשה ברכב מעת לעת כדי לסייע לבנה חזי לקחת את ילדתו מגן הילדים. התובעת אף הודתה במסגרת תצהירה כי במקרים מסוימים בדרך חזרה מהגן, היא נהגה לערוך באמצעות הרכב קניות בעבורה ובעבור ילדיה.

התובעת התיחסה להודעתה בפני חוקר הנתבע, שם מסרה גרסה שונה בציינה כי היא משתמשת ברכב "מתי שהיא צריכה". לדבריה, במעמד החקירה ועקב הלחץ בו היתה נתונה בשל תנאי החקירה היא חשה עצבנית ולכן אמרה את שאמרה, כאמור לעיל.